רגשות אשם של הורים ודרכים לאזן אותם

ילדים בגיל הרך חווים לעיתים קשיים שונים ולהם קיימים סיבות שונות, שמנגד יש את הצרכים הרבים של ההורים ואז מתחיל מעגל שאינו נגמר. הורים מודאגים מתחילים להרגיש במתח שואלים ומבררים עם הורים אחרים איך וכיצד ניתן להקל על הילד.ה? במקביל מתחילים ייסורי מצפון ושאלות תחקיר עם עצמם למה אצלי זה ככה ואצל אחרים זה אחרת? מה עשיתי לא בסדר? ופה יש חוסר הבנה דווקא בתפיסה של הבעיה עצמה והרגשות האשם שמתווספים לבעיה לא מועילות אלא גורמות להעצמת הבעיה.

לדוגמא, הרצון החזק שלי מאותת לי לשדר אמפתיה לילד.ה בתהליך הסתגלות בגן אך בפועל אני משדרת רחמנות, חמלה ורגשות אשם אל מול הילד.ה שכן הילד.ה סובלים מאד ועוד לא נמצאה דרך טובה לסייע לו.ה.

על מנת להימנע מרגשות אשם נסו לזהות נקודות חוזק משפחתיות ולשדר חוסן.

1. חשוב להבין את הפערים של תפיסת הבעיה עצמה שמובילה לרגשות אשם, הרחיבו לעצמכם את החשיבה על הבעיה עצמה.

2. טרם נמצאה דרך לעזור לילד.ה עם הקושי ולכן, יש להשתדל לגייס אופטימיות והסתכלות חיובית ליצירת קשר עם הילד.ה על ידי הבנה והסכמה שכרגע זה גם בסדר לבחור דווקא במה שאנחנו כהורים חושבים ורוצים לעשות כרגע עבור הילד.ה ולא לחפש אינספור עצות לפתרונות מהורים אחרים. הרגישו תמיד שלמים עם בחירתכם. אין ספק, הורים יודעים מה הילדים שלהם צריכים!

3. החלטתם ללכת לייעוץ/טיפול/הדרכה? לכו בלב שלם וגלו בשלות לכך, אחרת תמצאו את עצמכם רוב הזמן בחיפוש אחר איש.ת מקצוע העונה לצרכים שלכם ולאו דווקא לאלה של הילד.ה.