"יפים הם חיי הנוער אך חולפים הם כחלום זוהר, דעו לנצלם כי לא ישובו לעולם"

גיל ההתבגרות מלווה בקשיים רבים החל מהדאגות, הבדידות הקשה שהתווספה מתקופת הקורונה וחוסר שליטה עבורם בכל מה שקורה מסביבם. דווקא בגיל שהחלומות הינם רבים והרצון להתאהב ולהיות נאהב, לחוות אהבה ראשונה, הכל תקוע ומאד מבלבל.

כיצד מומלץ להושיט יד למתבגרים?

1. לאפשר לעצבים והכעס שלהם לצאת החוצה, לתת להם לפרוק את אשר על ליבם. לנסות לנרמל להם את הסיטואציה לאחר שנרגעו. אין טעם להתווכח איתם. כן מומלץ להציג מולם סמכות הורית ושליטה על הסיטואציה.

2. לזכור שגם אנחנו היינו מתבגרים ולפעמים גם אנחנו לא היינו "קלים", אך הם זה לא אנחנו! החשיבה שלהם היא שונה. יחד עם זאת הצורך להזדקקות להורה/מבוגר תמיד הייתה ותהיה רלוונטית.

3. אין צורך להיות החברים שלהם. דברו איתם בגובה העיניים. הזמן שלהם כרגע הוא שלב של גיבוש האני עצמי ויש להם לעיתים הרגשת דכדוך מלוות במרד טיבעי. יהיו להם לעזר וסייעו להם לגבש עמדות ולא לקפוץ למסקנות תוך כדי הרבה הכלה ואמפתיה.

לסיכום, תנו למתבגרים הרגשה שאתם עבורם. השתדלו להיות נוכחים גם אם זה לא נראה שהם רוצים. נרמלו להם את החששות והפחדים. עודדו אותם לחוות, לנשום ולהתאהב כל פעם מחדש.